חיזגייב גלינה נ' חברת "שלג לבן" בע"מ

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה ביום 18.11.08.

2.ביום 15.9.09 התקיים קדם משפט.

3.הצדדים ביקשו שהות לשקול את הצעת בית הדין.

4.ביום 25.2.10 הודיע נציג התובעת כי הצדדים לא הגיעו להסכמה וכי מבוקש לקבוע מועד.

5.ביום 4.3.10 נקבע כי בטרם יועבר התיק להוכחות יודיע ב"כ התובעת תוך 7 ימים האם תגיש התובעת תצהיר עדות ראשית.

6.ביום 13.4.10, משלא התקבלה כל הודעה, ניתנה החלטה לפיה על התובעת להגיש תצהיריה תוך 30 יום.

7.ביום 5.9.10 ניתנה החלטת מזכירות לפיה על הצדדים לפעול בהתאם להחלטה.

8.ביום 1.11.10 הוגשה בקשה לארכה של 30 יום להגשת תצהירי התובעת.

9.ביום 3.11.10 ניתנה החלטה כי תצהירי התובעת יוגשו עד ליום 31.12.10.

10.יחד עם הבקשה לארכה הוגשה בקשה לפיצול סעדים לפיה מבוקש כי יותר לתובעת לפצל את סעדיה וזאת מהטעם כי ב"כ התובעת גילה כי כתב התביעה לא כולל רכיב של החזר עבור הוצאות נסיעה.

לאור השלב בו נמצאת התביעה התובעת אינה מבקשת לתקן את כתב התביעה אלא מבקשת להתיר לה לפצל את הסעדים ולהגיש תוך 30 יום תביעה נפרדת בגין רכיב זה.

11.הנתבעת מתנגדת לבקשה שכל מטרתה להימנע מהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה כדי לא לשלם הוצאות בגין תיקון התביעה.

12.ההכרעה –

תקנה 26(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 קובעת:

"תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי התובע לותר על חלק מהסעד".

תקנה 26(ג) מאפשרת לתובע להגיש בקשה לפיצול סעדיו. בקשה כזו יכול ותוגש גם לאחר סיום ההליך.

"תכליתה של ההוראה היא, כי נתבע לא יוטרד מספר רב של פעמים בגין אותה עילה.

התקנות באות להגן על נתבע מפני הטרדות מיותרות. יש לתבוע אותו במידת האפשר פעם אחת. אין התקנות מרשות לתובע לעשות שימוש בסדרי הדין שלא כדין ולא בתום לב. לא יעלה על הדעת שתובע יתבע הוצאות נסיעה בתביעה אחת, ולימים יגיש תביעה בגין דמי הבראה, ולאחר מכן יגיש תביעה בגין ימי מחלה כאשר היה באפשרותו להגיש תביעה אחת. מאידך אין לאפשר לנתבע לעשות שימוש בתקנה האוסרת פיצול סעדים שלא תום לב. התקנה עצמה נותנת אידיקציה לתכליתה ולסוג השיקולים שבית הדין יקח בחשבון בין שר השיקולים".

(ע"ע 300145/98 איסוצי ואח' נ' בטחון אזרחי בע"מ).